שלום, כאן דליה רזניצקי, מנהלת המרכז לאימון התודעה.
ברוכים הבאים לפרק הרביעי של הפודקאסט "אנטומיה של שינוי". שקראתי לו להפסיק לדפוק את הראש בקיר
עוד מעט תבינו למה
היום אני רוצה לדבר על אחד משודדי החיים הטובים הכי מתישים שיש לנו.
המאבק במציאות. שאני קוראת לו גם דפיקת הראש בקיר. עוד מעט תבינו למה.
וכדי להמחיש למה אני מתכונת אני רוצה להתחיל בסיפור קטן ואמיתי.
לפני כמה זמן נתקעתי בפקק.
לא סתם פקק — כזה שלא זז.
והייתי בדרך לפגישה חשובה עם לקוח פוטנציאלי.
הראש שלי התמלא במחשבות אופיניות למצב הזה
“נמאס כבר מהפקקים האלה
אני אאבד את הלקוח הזה
למה לא יצאתי יותר מוקדם
למה לא נסעתי ברכבת
שמתי לב שהשרירים שלי מתכווצים,
הלסת שלי מתהדקת. העצבנות משתלטת
ואז נזכרתי במה שאני מלמדת
ואמרתי לעצמי
הכביש לא ייפתח כי אני מתעצבנת.
אני בפקק נכון, וכנראה לא אגיע לפגישה בזמן
אבל הסבל שלי לא נובע מהפקק
הוא נובע מהמאבק שלי בפקק.
נזכרתי בלימוד הבודהיסטי שעושה הבחנה מאוד עמוקה בין כאב לבין סבל.
נזכרתי שכאב הוא חלק בלתי נמנע מהחיים.
החיים מכילים פקקים, תאונות, מחלות, אובדנים
אבל הסבל —
נוצר מההתנגדות שלנו למציאות.
מהמחשבה האוטומטית שלנו ש:
“זה לא אמור היה לקרות.”
“זה לא הוגן.”
“זה לא צריך להיות ככה.”
נזכרתי בציטוט של הדלאי לאמה שאני אוהבת להקריא לפעמים בהרצאות שלי
התשובה שלו לעיתונאי ששאל אותו איך הוא לא שונא את הקומוניסטים הסינים
הדלאי לאמה אמר לו
הם השתלטו על טיבט
הרסו את מקדשינו
שרפו את ספרי הקודש שלנו, הרסו את קהילותינו
וגזלו את חירותינו
מדוע עלי לתת להם גם את שלוות הנפש שלי?
אמרתי לעצמי
הפקק הזה כבר גרם לי לאחר
אני לא הולכת לתת לו גם את שלוות הנפש שלי.
נשמתי עמוק
והחלטתי שאני פשוט מקבלת את המציאות כמו שהיא. מקבלת את העובדה שיש פקק ושלא אגיע בזמן לפגישה החשובה שלי.
ברגע שהפסקתי להילחם, הרגשתי בגוף שינוי אמיתי. פחות כיווץ. יותר נשימה.
אני משתדלת לזכור את זה יותר ויותר בפקקים השונים של החיים.
בכל המצבים השונים הרבים בהם התוכניות שלי משתבשות,
והמציאות מכילה איזה שהוא כאב.
כאב הוא חלק בלתי נמנע מהחיים.
סבל זה מה שאנחנו גורמים לעצמנו כשאנחנו לא מקבלים את המציאות.
עכשיו חשוב לי להדגיש:
קבלה של המציאות לא אומרת וותור על שאיפות שלי או על הערכים שלי
קבלה של המציאות אומרת להכיר במה שיש — לפני שאני בוחרת איך לפעול.
יש דברים שנמצאים בשליטה שלי.
ויש דברים שלא.
הפקק — לא בשליטתי.
התגובה שלי אליו — כן.
העבר — לא בשליטתי.
הצעד הבא שלי — כן.
מזג האוויר, הדעות של אחרים, האיחור של מישהו —
לא בשליטתי.
אבל איך אני מדברת לעצמי או לאחרים, איך אני חושבת, איך אני פועלת,
זה כן בשליטתי.
בטח נתקלתם בתפילת השלוה שאומרת
“אלי, תן בי את השלווה לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותם,
את האומץ לשנות את אשר ביכולתי,
ואת התבונה להבחין בין השניים.”
ככל שנפתח יכולת טובה יותר להבחין בין מה שאנחנו יכולים לשנות למה שלא,
נוכל לצמצם את המאבק במציאות.
אני קוראת למאבק במציאות לדפוק את הראש בקיר. המציאות היא קיר, זה שאני אדפוק בו את הראש לא יזיז אותו, רק ישאיר אותי עם הרבה כאב ראש. זה הסבל שאני גורמת לעצמי.
אני לא אומרת שהחיים תמיד פשוטים. אני לא אומרת שהמציאות תמיד נעימה.
יש בחיי כולנו מצבים ממש קשים וכואבים
ואולי נקדיש בהמשך פרק בפודקסט להתמודדות עם המצבים האלה
אבל גם שם —
כשאני מפסיקה לריב עם המציאות —
אני מפנה אנרגיה להתמודדות האמיתית.
עוד דרך להסתכל על זה היא לחשוב על מעבר ממעגל הדאגה למעגל ההשפעה.
כשאני במעגל הדאגה אני מתמקדת במחשבות שרבות עם המציאות
כמו בפקק כשחשבתי
“נמאס כבר מהפקקים האלה
אני אאבד את הלקוח הזה
למה לא יצאתי יותר מוקדם
למה לא נסעתי ברכבת
כשאני במעגל ההשפעה אני חושבת על מה אני יכולה לעשות
אני מתקשרת ללקוח, מתנצלת על האיחור, בודקת איתו אם רוצה לחכות שאגיע או מעדיף לקבוע מחדש ליום אחר
ואז חושבת על דרכים יצירתיות לנצל את הזמן שהתפנה לי
אולי זה הזמן להתקשר לאבא שלי לבדוק מה שלומו
אולי זה הזמן להאזין לפודקסט שמזמן רציתי לשמוע
השינוי הזה בחשיבה משנה לגמרי את החויה הפנימית שלי
הגופנית וגם הרגשית לטובה כמובן.
אז הרגל החשיבה שודד החיים הטובים שאנחנו מדברים עליו היום הוא הנטייה לדפוק את הראש בקיר,
וההרגל החדש שאנחנו רוצים לפתח הוא הבחנה בין מה שאני יכולה לשנות למה שלא, ומעבר ממעגל הדאגה למעגל ההשפעה.
מעבר מדפיקת הראש בקיר לפעולה בתחום ההשפעה שלנו.
ואיך נפתח את היכולת הזו? עי אימון התודעה כמובן.
וכמו בפרקים הקודמים אני רוצה לתת לכם כלי מעשי שיאפשר את האימון הזה
הכלי המעשי שיאפשר לנו את האימון הזה, הוא 3 שאלות שכדאי לנו לשאול את עצמנו כשאנחנו מוצאים את עצמנו בפקקים השונים של החיים
מה כדאי לי לקבל בשלווה לפחות כרגע?
מה הרגל החשיבה והפעולה שכדאי לי להמנע ממנו?
מהי תוכנית פעולה נבונה לטיפול בחלק שכן בשליטתי?
הנה דוגמא לתשובות על השאלות במקרה של הפקק
מה כדאי לי לקבל בשלווה לפחות כרגע? שלא אגיע בזמן לפגישה שלי
מה הרגל החשיבה והפעולה שכדאי לי להמנע ממנו? להתעצבן ולכעוס על עצמי ועל העולם
מהי תוכנית פעולה נבונה לטיפול בחלק שכן בשליטתי? להתקשר ללקוח הפוטנציאלי, להתנצל, לברר אם רוצה לדחות את הפגישה לשעה בה אגיע או לקבוע מועד חדש חלופי, לנצל את הזמן שהתפנה בהאזנה לפודקסט מעורר השראה
זהו.
שלוש שאלות קצרות.
הבחנה.
תוכנית פעולה.
הפחתת סבל. שיפור המצב הרגשי.
כי שינוי גדול
נבנה מהרגלים קטנים.
אם הפרק הזה תרם לכם, חיזק אתכם או פתח מחשבה חדשה, אני מזמינה אתכם ללחוץ Follow כדי לא לפספס את הפרקים הבאים.
ואם אתם מכירים מישהו שיכול להפיק ממנו תועלת — שתפו איתו את הפרק.
ומי שרוצה ליצור איתי קשר או להעמיק בדרך של אימון התודעה, פרטי הקשר שלי נמצאים בתיאור הפרק.
תודה שהאזנתם.
נתראה בפרק הבא.