ברוכים הבאים לפרק השני בפודקסט אנטומיה של שינוי שקראתי לו זו לא אשמתנו.
מה לא אשמתנו? זה שיש לנו חשיבה שלילית אוטומטית. בפרק הקודם קראתי לזה חשיבה שודדת חיים טובים.
ואני רוצה לפתוח בשיתוף של רגע קטן.
פעם מזמן, עוד לפני ימי הזום והווטסאפ, הייתי נותנת הרבה הרצאות פרונטליות. אחרי הרצאה הייתי מקבלת הרבה תגובות חמות. אנשים ניגשו, הודו, החמיאו, כתבו מיילים מפרגנים,
אבל פעם בכמה זמן קרה שניגש מישהו עם תגובה ביקורתית, או הצעה לשיפור, וכשזה קרה, על מה חשבתי לפני השינה על עשרות התגובות החיוביות שקיבלתי באותו יום?
לא, על האחת הבקורתית.
הרוב המכריע של האנשים שחוו 20 חוויות חיוביות במשך היום ואחת שלילית, יחשבו לפני השינה על האחת השלילית.
למה זה?
בגלל הנטייה של המוח שלנו לשליליות.
בשפה המדעית קוראים לזה Negativity Bias
המוח שלנו נוטה לשליליות.
חויות שליליות מושכות את תשומת לבנו הרבה יותר מחויות חיוביות וליותר זמן.
המוח שלנו נדבק לחוויות שליליות כמו סקוץ',
ומחליק מעל חוויות חיוביות כמו טפלון.
אם אנחנו מקבלים מחמאה, אנחנו שוכחים מזה אחרי שנייה. נכנס, יצא, לא נשאר שום רישום, המוח שלנו הוא טפלון לחויות חיוביות.
אבל אם מישהו אומר לנו משהו שנשמע קצת כמו בקורת, המוח סקוצ' שלנו נדבק לזה, חושב על זה שוב ושוב, והחוויה נרשמת היטב במיכל הפנימי שלנו.
הנטייה של המוח שלנו לשליליות היא בעצם מנגנון הישרדותי עתיק.
המוח שלנו התפתח כדי לזהות סכנות,
לא כדי ליהנות מהשקיעה.
אם אבות אבותינו היו מתעכבים על הפרחים בשדה —
ולא שמים לב לנמר המשחר לטרף
הם לא היו מעבירים את הגנים שלהם הלאה.
ואנחנו, הצאצאים שלהם, לא היינו קיימים,
המוח שלנו למד לשים לב יותר למה שמאיים,
מאשר למה שנעים.
הנטייה הזו של המוח שלנו לשליליות שהצילה את אבותינו הקדמוניים משיני הנמר המשחר לטרף, גורמת לנו היום להתעכב על כל חסר קטן, כל דבר קטן שמשתבש, כל חולשה שלנו או של האנשים שסביבנו ולהתעלם משפע הדברים שמתנהלים כשורה ואפילו נהדר.
האמת היא שלכולנו יש הרבה יותר חויות חיוביות ביום מאשר שליליות, התופעה הזו נקראתpositivity offset
המחקר בעצם מראה שרוב הזמן הכל בסדר.
אבל רוב החויות החיוביות שלנו לא נרשמות במיכל החויות הפנימי שלנו ולכן רובנו חיים חלק גדול מהזמן בתחושה של
אני לא מספיק
אין לי מספיק
הוא לא בסדר
הם לא בסדר
וכך הלאה.
יש אנשים נדירים שהם רואי יש. אם הם מעורבים בתאונה ושוברים רגל הם אומרים איזה מזל שיצאתי מתאונה קשה עם רגל שבורה בלבד
אם הם מקבלים בקורת, הם אומרים, קבלתי היום תשע מחמאות ובקורת אחת – אי אפשר למצוא חן בעיני כולם כל הזמן
אם הבן זוג שלהם מאחר, הם אומרים, יש לבן זוג שלי כל כך הרבה תכונות נפלאות, אז הוא מאחר קצת, אז מה, אף אחד לא מושלם
אני מקווה שאתם יכולים לראות שהחיים של האנשים הנדירים האלה יותר נעימים וטובים משל רוב האנשים שהרגל השבורה גורמת להם באסה ותסכול
שכל בקורת גורמת להם מועקה גדולה
ושכל איחור של בן הזוג שלהם מתפתח לריב ענק
אז תארו לעצמכם סקלה דמיונית שבה 10 זה אדם שתמיד מתרכז ביש ו- 1 זה אדם שתמיד מתמקד באין. איפה הייתם מדרגים את עצמכם על הסקלה הזו?
ועכשיו דמיינו שאתם עולים שתי נקודות במעלה הסקלה.
מה משתנה בחייכם?
התשובה היא כמעט הכל.
כשאנחנו עולים במעלה הסקלה של ראיית היש זה מעלה את רמת השמחה, מקטין את התסכולים, משפר את התפקוד פותר הרבה בעיות במערכות יחסים ואפילו משפר את הבריאות ואיכות השינה.
אולי שמתם לב שאני משתמשת במושג "ראיית היש" ולא במושג הנפוץ יותר "חשיבה חיובית". יש לכך סיבה. חשיבה חיובית נתפסת הרבה פעמים כהמלצה להסתכל במציאות דרך משקפיים ורודות, סוג של שקר עצמי, גישה שאני ממש לא ממליצה עליה.
ראיית היש היא לא משקפיים ורודות.
היא לא הדחקה.
היא לא התעלמות מקשיים
היא פשוט הפניית המבט אל היש האמיתי בחיינו, זה שרובנו נוטים לקחת כמובן מאליו.
אם לסכם את מה שאמרתי עד עכשיו במשפט אחד:
בגלל הנטייה של המוח שלנו לשליליות שנובעת מסיבות אבולוציוניות, אנחנו מתמקדים בחויות שליליות ומתעלמים מהחויות החיוביות בחיינו ולכן מסתובבים בעולם עם מאגר פנימי של חויות שליליות וחווים סוגים שונים של חוסר, תסכול ומצוקה.
אז מה עושים?
משנים את הנטייה השלילית של המוח עי אימון. אימון התודעה.
כמו שאמרנו בפרק הקודם ראיית היש היא שריר והדרך לחזק אותו היא על ידי תרגול ואימון.
אחד הכלים היחסית ידועים לאימון בראיית היש הוא הכרת תודה. בגלל שהוא יחסית ידוע אני לא אתן לכם תרגיל של הכרת תודה, ואציע לכם תרגיל אחר, תרגיל ממש קטן פשוט וכיפי של דקה אחת שמבוסס על הספר של ריק הנסון שנקרא בעברית "הנחלת הטוב" ובמקור hardwiring happiness
בסוף כל יום, בחרו חוויה חיובית אחת שחויתם היום
לא משהו גרנדיוזי. אחת ממאות החויות החיוביות שכולנו חווים בכל יום.
רקע של קרבה לאדם אחר
משימה שהושלמה.
מקלחת מפנקת
מחמאה שקבלתם
לגימה של משקה טעים
מראה של שקיעה יפה
חוויה חיובית אחת שחויתם היום.
ואז תעצרו רגע, תעצמו עיניים, תזכרו בחוויה החיובית הזו, בכל האספקטים שלה ותנו לה לשקוע לתוככם, תנו למאגר החויות הפנימי שלכם לספוג אותה, לרשום אותה, תנו לעצמכם לשמוח עליה, לדקה אחת. זה הכל.
זה לא הכחשה של קושי. זה לא חשיבה חיובית בכוח. זה לא הדחקה.
זה אימון פשוט שלאורך זמן מאפשר פיתוח יכולת לראות את היש, יותר רישום של חויות פנימיות במיכל הפנימי ושיפור המצב הרגשי, רמת האנרגיה, התפקוד והשמחה.
וזה מתחיל מדקה ביום של הטמעת חוויה טובה.
כי שינוי גדול —
נבנה מהרגלים קטנים.
בפרקים הקרובים נעמיק בעוד הרגלי חשיבה שודדי חיים טובים נפוצים, ונכיר את הדרכים להחליף אותם בהרגלי חשיבה תומכי חיים טובים.
אשמח שתשתפו בתגובות מה המחשבות והשאלות שהתעוררו בכם בהאזנה לפרק הזה.
תודה שהאזנתם.
נתראה בפרק הבא.