ברוכים הבאים לפרק השלישי של "אנטומיה של שינוי".
היום אני רוצה לדבר על אחד משודדי החיים הטובים הכי נפוצים שיש לנו.
הקול הביקורתי שבתוך הראש שלנו.
לא הביקורת שמישהו אחר אומר לנו.
זו שאנחנו אומרות ואומרים לעצמנו.
נניח שעשינו טעות בעבודה.
אמרנו משהו שלא התנסח טוב.
שכחנו משהו חשוב.
מה הקול הראשון שעולה בראש שלנו?
אצל הרבה מאוד אנשים הוא נשמע בערך כך:
“איך לא שמת לב?”
“שוב פישלת.”
“אתה אף פעם לא לומד.”
האמת היא שבתוך כל אחד ואחת מאיתנו יושב לו מבקר פנימי אכזרי. הוא נוקשה, שיפוטי מתמקד בשלילי ואפילו מזלזל.
אם תקשיבו לו טוב, תופתעו לגלות ביטויים ששמעתם בילדותכם מהורים או מחנכים בקורתיים. כולל "איך את לא מתביישת" מטומטמת שכמוך" " את לא שווה" "את כשלון" ושאר וריאציות על הנושא.
המבקר הפנימי יושב בתוך הראש שלנו ואומר דברים קשים ואכזריים. אם מישהו אחר היה מעז להגיד לנו אותם דברים, היינו, בצדק, מאשימים אותו באלימות מילולית…
ומתי הדמות הפנימית הזו הכי חזקה?
ברגעים של כשלון, קטן או גדול, או הבנה שעשינו טעות, כשאנחנו פוגשים את החולשות שלנו. שמים לב למשהו בעצמנו שלא מוצא חן בעינינו. כשדברים משתבשים, מתעכבים, בכל המצבים האלה יש קושי, לפעמים כאב רגשי מאוד גדול.
ובמקום לטפל בעצמנו ברכות כמו שצריך לטפל בפצוע אנחנו עושים בדיוק ההפך, מצליפים בעצמנו.
וזה גורם לנו נזקים קשים.
המבקר הפנימי מאוד מחליש אותנו.
לפעמים כשאני מלמדת את הנושא הזה בתוכניות שלי יש מישהו שאומר אבל בקורת עצמית היא הדרך שלנו להשתפר.
“אם לא אבקר את עצמי — אני אהיה עצלנית.”
“אם לא אהיה קשה עם עצמי — אני לא אשתפר.”
זו אמונה נפוצה.
אבל המחקר והניסיון מראים אחרת.
האמת היא שהמבקר הפנימי לא משפר אותנו.
הוא מכווץ אותנו.
הוא לא מייצר מוטיבציה —
הוא מייצר פחד.
מחקרים מראים שמוטיבציה ארוכת טווח נבנית מתחושת מסוגלות, ערך עצמי וקבלה — לא מהצלפה פנימית.
אז מה עושים?
כדי להחליש את כוחו של המבקר הפנימי אני מציעה לפתח ולטפח דמות פנימית אחרת, אני קוראת לה דמות החברה הטובה.
היא רכה, אכפתית, מלאת אהבה
היא מכילה, עוטפת, גמישה, טובה, מקבלת, מכבדת, מבינה, סולחת
היא מתיחסת בכבוד ובקבלה לעובדה שאנחנו אנושיים, לא מושלמים, אולי שוגים לפעמים, אולי בעלי מגבלות, וזה בסדר
היא מעודדת, מחזקת, תומכת, רואה את היש, מפרגנת, מאמינה בנו, מעצימה.
אנחנו יודעות ויודעים להיות חברים טובים לאנשים אחרים בחיינו,
יש לנו את היכולת הזו
אנחנו רק צריכים להפנות אותה לעצמנו.
ואיך עושים זאת?
כמו שלמדנו בפרקים הקודמים על ידי אימון.
אני אישית מתאמנת בזה כבר שנים.
אשתף אתכם ברגע קטן.
העברתי סדנה לקבוצה גדולה, ובסוף הסדנה הרגשתי שלא העברתי את המסרים באופן מספיק מדויק
המבקר מיד הופיע:
“יכולת להסביר את זה הרבה יותר ברור.”
“איך פספסת את זה?”
בתגובה למחשבה הזו הרגשתי כווץ בגוף, ומועקה בבית החזה
ואז נזכרתי בחברה הטובה שבתוכי והזמנתי אותה והיא אמרה לי
היתה סדנה מצוינת, אנשים יצאו עם המון ערך, זה כנראה היה לא מושלם, וזה בסדר, את רק בן אדם, אני בטוחה שבפעם הבאה תשתפרי ובפעם שאחריה עוד יותר, אל תשכחי שאני אוהבת אותך ומאמינה בך
והרגשתי התרחבות במקום שהיה כווץ, והמועקה התחילה להתפוגג.
אז אני רוצה לתת לכם כלי מעשי מאוד פשוט
שיאפשר לכם להחליש את דמות המבקר בתוך עצמכם ולחזק את דמות החברה הטובה בתוך עצמכם.
בפעם הבאה שאתם שמים לב למשפט ביקורתי שעולה לכם
בראש,
תשאלו את עצמכם:
מה הייתי אומרת לחברה טובה באותו מצב?
אם חברה הייתה באה אליכם ואומרת:
“עשיתי טעות בעבודה ואני מרגישה איומה.”
האם הייתם אומרים לה:
“באמת? איך פישלת ככה, תתביישי”
כנראה שלא.
כנראה שהייתם אומרים:
זה אנושי, כל אחד טועה לפעמים, תראי מה את יכולה ללמוד מזה ותסלחי לעצמך,
ואולי גם הייתם אומרים לה
ואל תשכחי שאני אוהבת אותך ומאמינה בך
אז זה הכלי המעשי שאני ממליצה לכם לתרגל איתו
בכל פעם שאתם מזהים בראש שלכם משפט ביקורתי אכזרי או מזלזל לעצמכם
נסו לנסח במקומו משפט אחד אוהב מעודד ומעצים.
משפט של דמות החברה הטובה הפנימית שלכם.
רק משפט אחד.
ליצור דמות חדשה בתוככם, קול חדש בראש שלכם, משפט אחד בכל פעם
וכמו שריר —
הקול הזה יתחזק ככל שתתאמנו בו
וככל שהוא יתחזק, הקול של המבקר ילך וייחלש.
כי שינוי גדול
נבנה מהרגלים קטנים.
בפרקים הבאים נעמיק בעוד הרגלי חשיבה שודדי חיים טובים נפוצים, ונכיר את הדרכים להחליף אותם בהרגלי חשיבה תומכי חיים טובים.
אשמח שתשתפו בתגובות מה המחשבות והשאלות שהתעוררו בכם בהאזנה לפרק הזה.
תודה שהאזנתם.
נתראה בפרק הבא.